הפרעות נפשיות מסווגות למספר קטגוריות:

  • פסיכוזה – הפרעות בבוחן המציאות, שיפוט לקוי ותפיסת מציאות מעוותת כאשר ההפרעה הנפוצה ביותר בקטגוריה זו היא סכיזופרניה.
  • הפרעות אפקטיביות – הפרעות הקשורות למצב הרוח. דיכאון, מאניה או מאניה-דיפרסיה (הפרעה דו-קוטבית)
  • נוירוזות – הפרעות בהן האדם שומר על בוחן מציאות תקין ותובנה. לדוגמא – חרדות, פוביות, הפרעות אכילה, תסמונת פוסט טראומטית
  • הפרעות אישיות – בדרך כלל האדם מתפקד בצורה תקינה אך קיימים מרכיבים באישיותו המקשים את השתלבותו בחברה.

לדוגמא: הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, הפרעת אישיות נרקיסיסטית ועוד. החברה מתקשה לקבל את השוני של אוכלוסיה זו ובדרך כלל נפגעי הנפש נדחקים לשוליים. בעבר עקב הקושי להתמודד עם מאפייני המחלה היה נהוג לאשפז את נפגעי הנפש לתקופות ארוכות. ככל שהתקדמה הרפואה המודרנית והראיה הסובייקטיבית של המטופל, נטען כי השהייה הארוכה בבתי חולים מחזקת את המאפיינים השליליים של הפרעת הנפש (פאסיביות, אפתיה, אובדן זהות) ואינה מאפשרת השתקמות וחזרה לחברה ולתפקוד.

כיום, עקב הבנה זו קיימת מגמה לקיצור זמן האשפוז ושילוב אוכלוסיית נפגעי הנפש בחיי קהילה פעילים. כמו כן בשנים האחרונות פותחו תרופות פסיכיאטריות בעלות השפעות מיטיבות ופחות תופעות לוואי העוזרות מאד לקצר את זמן האשפוז ומאפשרות גם לנפגעי נפש כרונים לתפקד בצורה אופטימאלית בקהילה. למרות המגמה החיובית, לתווית הפסיכיאטרית השפעה ארוכת טווח על תפיסת המשתקם בקהילה.

גם כיום רווחות דעות קדומות בקרב החברה לגבי הפרעות נפש, חוסר הידע והפחד מהשוני של האוכלוסייה מונעת מנפגעי הנפש להשתלב בצורה חיובית בחברה. מטרת השיקום בקהילה היא לצמצם את המרחק בין נפגע הנפש לקהילה בה הוא חי ולאפשר לו הזדמנויות רבות ככל הניתן לבטא את הפוטנציאל שלו בקהילה בריאה. על מנת להצליח בתהליך השיקום חייבת להיות מערכת טיפולית המשלבת

  • טיפול תרופתי – בפיקוח פסיכיאטר ומשולב עם טיפול נפשי כלשהו כדי להפחית תופעות אקוטיות ולטפל בקשיים כרוניים
  • צמצום הדיעות הקדומות בקרב החברה בנוגע להפרעות נפש והעשרת החברה בידע לגבי נפגעי הנפש.
  • בניית מערכת תמיכה למשפחות נפגעי הנפש.
  • הקמת שירותים חברתיים שיספקו מענה לצרכיהם של נפגעי הנפש מבחינת תעסוקה, דיור, תרבות ופנאי

כחלק מתפיסת המרכז ההידרותרפי “שער הנגב” לשילוב אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים עם אוכלוסיה בריאה, מתקיימות כיום במרכז ההידרותרפי מזה כשנה קבוצות פעילות במים של נפגעי נפש. הפעילות מנצלת את איכויות ותכונות המים על מנת לתת מענה לצרכיהם המיוחדים של אוכלסית נפגעי הנפש. ראשית, למרות השיפור הרב שחל בתופעות הלוואי של התרופות הפסיכיאטריות עדין סובלים נפגעי נפש מתופעות כגון רעד, ירידה בתנועתיות, צמצום בטווח תנועה,עליה במשקל, ליקויים בקשר עין יד ובעיות תחושתיות שונות. במים ניתן לעבוד על תפקודי שיווי משקל ויציבה ללא חשש מפגיעה ונפילה. בנוסף המים מעודדים תנועתיות והרחבה של טווח תנועה.

עבור חלק גדול מנפגעי הנפש זוהי הפעילות הגופנית היחידה שהם מבצעים במהלך השבוע עצם הכניסה למים מיטיבה עם אוכלוסיה זו וגורמת להטבה במצב הרוח והפחתת חרדה. הכניסה לבריכה בה נמצאים גם מנויים ואוכלוסיה בריאה נתפסת כפעילות נורמטיבית של כלל האוכלוסייה ומעצימה את הדימוי העצמי ותחושת הביטחון של נפגעי הנפש. חשוב לציין כי אוכלוסיית נפגעי הנפש ממעטת לצאת מחוץ למרחב ההוסטל או העבודה המוגנת והיציאה לפעילות במים מהווה גם הזדמנות להתאוורר ולשנות את האווירה. ובכך נפתחת בפני אוכלוסיה זו הזדמנות לפעילות פנאי התורמת הן מבחינה פיזית-מוטורית והן מבחינה נפשית הפרויקט שהחל כתוכנית ניסיונית ממשיך לשנה נוספת ומעורר תקווה לשינוי אמיתי בחברה בנוגע לקליטת אוכלוסיה זו ושילובה בקהילה.

כיום מוצעות במרכז ההידרותרפי פעילויות לקבוצות של נפגעי נפש – דיכאון, סכיזופרניה, חרדה ועוד. כמו כן קיימת אפשרות לקבל טיפול פרטני לאוכלוסיה של נפגעי נפש והן לטיפול פרטני בחרדה ספציפית למים.